גןחא רןםגחאעןםחר ןםח עןםרקח ןםעחןםרחטן חןרקםח טןרם

דאחע רןםאחןק רחאחקרן אחקרןםחארק

״קולות…ספר נפלא בעל ייחוד מרגש מאד…האוזן העברית שמכירה את פרקי תהילים, את פרקי הגעגועים והעצב…שומעת אותם כאן בלבוש חדש ובאמירה מאד מודרנית, מאד עכשווית, אבל מצד שני קלאסית – נוגעת בנצח – יחד עם זה שהיא בעכשיו.״

״שלושים ושבעה מכתמים קצרים נוקבים ומושיטי יד קטנה, נואשת וחזקה…טל מעבירה אצבעות על “התינוק שכמעט”, על כל החלומות שהיו בנו, ורגע לפני שנשמו לבדם אבדו בסבך המציאות…אך טל אינה מסתפקת בהספד אישי על ההיעלומת, ב”אִיבּוֹאוֹ”, כי אם מצליחה לזהות באותו זעיר גם כנפיים, גם יכולת פילוס וגם נגיעה באינסוף…על אף הטרגדיה של חיי “התינוק שכמעט” היא משוררת אופטימית; עד כדי כאב, אבל אופטימית. “זעיר לאינסוף – ננשף – קו עדין -// חיית רוח / נוסקת כנפיים שאין / לפלס בשתי אֵיניים / את אִיבוֹאוֹ”…והשקט של המשוררת יוצא אות אחר אות, עד שהוא הופך לסנה בוער בלחש.״

“הספר כולו הוא ארס פואטיקה בהתהוות, תיבת תהודה לקולות אשר “כמו היו לכודים בענבר”, ושנים ארוכות לא נעתרו…מתוך האלם נולדה השירה…ולא קול יחיד הוא, כי קולות רבים המפלסים דרכם לצאת לאור מבעד לאותיות הנקשרות להד ומהד לדיבור ומדיבור לשיח…”

“לילה מֵשיט ביניהם מבט, בלי טביעת משוט, רק משיחות איטיות בין קפלי הטוֹגָה השקופה של המים” היא כותבת בשיר מספר 6. זה אולי האתגר הגדול ביותר שהשירה הזו מציבה לעצמה לאורך הספר הזה: להשיט בלי להטביע את חותם המשוט; למסור את הדבר בשיר – מבלי שהשיר יטביע בַּדבר את חותמו הבשרני, הארעִי. להיות שם כאמצעי למסור דרכו את הגעגוע או את היופי – ועם זאת להיעדר כ”אובייקט של געגוע” או כ”אובייקט של יופי” כשלעצמו.״

“לפעמים אתה פותח ספר שירה ורואה אור אחר שמעולם לא שיערת את קיומו. כעין להבה דקה מדק הצובעת את הנפש בפלא המילים…הוויה שבה הצל ניגר לאור והאובדן הוא השבה לחיים בכוחן של המילים החכמות, המפליאות בצירופן לברוא מרחב שאיש לא כתב אותו כך מעולם…קול נדיר באיכויותיו, מותיר את הקורא אחר משהיה בטרם בא.”

“…ההתרחשות המקרית, הפיסית והרגשית, נתפשת בהרף עין…מעניקה משמעות חדשה לרגע החולף (בריקוד או במוסיקה) והופכת אותו לשכיית חמדה אסטטית.”

 

“…על דפי הספר משובצות מלים, כמו להק ציפורים נודד, שדואות בתוך התבוננות … ויוצרות רישומים זעירים, עמוקים ואינטימיים. מלים הן צבעי השמן של יצירת האמנות האימפרסיוניסטית הזאת, המרהיבה ביופייה.”