״תודה על הספר שיודע יפה כל כך לומר ולא לומר… שירים כאלה הייתי רוצה לכתוב.״

״הוא אוורירי כמו כל כולו נשימה, כולו רשימו, הדף נראה כבד בלבנותו מול האותיות הדקות מיני דק שנחות לא נחות עליו … החותם שלו כבר הוטבע בי.״

״…יפים במיוחד רשמיה הבלתי ישירים, מעין הבזקי מחשבה או מבט פנימי שמעוררת בה ההתבוננות: “בתוך כל ציפור שרה ציפור”; “איפה היא כשהיא איננה?” ואולי ההבנה המדויקת מכל: “ציפורים שלא אני בראתי גורמות לי לחייך.”

“אין די מילים לתאר את יופיו של הספר “לוּ באתי ציפור”, של הדסה טל. קיומה של הציפור הפיזית הנארגת בציפור הרוחנית, מרחיב
את הקולות הפנימיים עד כדי דקות מופלאה ממש. כל מי שהשירה מפעמת בעורקיו יתענג על
ספר זה יותר משיכול העט לבטא. רק המילים הגלומות בו יכולות לדבר את יופיו.‫”

״…הספר חתום באינספור נסיקות מרהיבות, נצנוצים ופִרפורים, המגלים את עוצמת התנועה הרגעית, החומקת-עוברת.״