דומה שכל מילות הספר אינן אלא חומרי הבריאה עצמה, בשעה שבה כל מטמורפוזה היא עדיין בגדר אפשרות, נזילות בראשיתית, בטרם נפרדו מים ממים ובטרם התקבעו גבולות החומר בעולם…חותם את הספר המדויק הזה מאמר קטן של הפסנתרן והמלחין אנריקה אייזנמן (שהלחין בהשראת הספר מוסיקת ג’אז)…ואומר: “מוסיקה היא שירה הנעשית שקופה.”

״…אני רוקדת לצליל קולה המהפנט של הדסה טל הקוראת משיריה…אני אוהבת מילים. שפה. אותיות. כאשת מחול אני יכולה לומר שהריקוד הוא הביטוי הכי בסיסי שיש. שפת הגוף היא מיידית. אבל המילה היא מדויקת יותר״

״בעומס ספרי השירה הנוחתים על מדפי החנויות צריך מאמץ מיוחד לזהות את הקול השר האינטליגנטי ולא רק המתרגש. כאלה הם השירים בספרך הצנום.״

״כמה יפה השילוב בין השורות המעטות אבל החודרות שלך לבין ציוריו של מנשה קדישמן, צייר אהוב עלי שיחד קיבלנו את פרס ישראל. ספר נוגע ללב״

״תודה על ששלחת לי את המילים האלו שבאות מי יודע איך ומי יודע מהיכן. אני קורא בהן כמו שמסתכלים מבעד לחלון בנוף ישן (והחלון שבור)״

״מרגע שהקורא משקע את עצמו בתוך שירתה של הדסה טל, היא מעוררת את חושיו לקלוט מבעד לה את פעימות לבו. מכאן ואילך יבקש לרדת לחקרה של אותה תיבת תהודה המחזירה אליו קולות, בבואות וטעמים מתוך חייו שלו.״

 

“חיכיתי לספרך…הוא דק מני דק, שקוף כעלה באור…אני חושב על אומץ הלב שבעדינות ובעזות המצח של היופי…”

‫”יש בהם מינמליזם שופע…זרם מבעבע כמו גייזר, סוער ורוגע.״‬

“I started by improvising to Hadassa Tal’s voice and to the meaning of the voice and how it influenced my body. It was very inspiring—I wanted to move to the words and to the sound of her voice, and it was kind of like music.”