“התמסרות, אני אומרת שקטה, מילה שהיא מַסֶכת שלמה. אני רוצה לדרוש אותה עכשיו כמו דַף יוֹמי. רוצה לקשור אותה, לתרגם את הקמט בין הגַבות לְמחשבה, לעקוב אחרי שברי מראות ופיסות של קול פנימי. אני כותבת לא מפני שאני יודעת, אלא כדי לדעת. רוצה להבין, להקשיב למקומות שהאוזן חירשת אליהם, להניח אותם כנגד הלֵב, כמו שהוא היום, נותן סימנים בלי לנקוב בְּשם. לֵב פתאומי, פה אני גרה. ויש כאן סוד…”