״ספר יוצא דופן באיכותו בשירה העברית. הפואטיקה האופיינית לשירתה של טל, מכנסת בשורות מעטות מרחב עשיר בצורות, ומעלה אותו לכדי היבט פילוסופי, שעה שהמילים נאספות לגביש מהודק של יופי… כאן הפואטיקה מגיעה לשיא חדש. מבטה של המשוררת מפלח בתוך הכיסופים מנעד רחב של לשונות, והוא שואב ממרבצי העברית לדורותיה. הוא נע בגמישות בין שפות הזוהר, התלמוד, המקרא, ועד לעברית המדוברת של ימנו, כשהוא חדור ביופי צרוף.״