דומה שכל מילות הספר אינן אלא חומרי הבריאה עצמה, בשעה שבה כל מטמורפוזה היא עדיין בגדר אפשרות, נזילות בראשיתית, בטרם נפרדו מים ממים ובטרם התקבעו גבולות החומר בעולם...חותם את הספר המדויק הזה מאמר קטן של הפסנתרן והמלחין אנריקה אייזנמן (שהלחין בהשראת הספר מוסיקת ג'אז)...ואומר: "מוסיקה היא שירה הנעשית שקופה."
ליאורה בינג היידקר, יקום תרבות, ספטמבר 2014
״...אני רוקדת לצליל קולה המהפנט של הדסה טל הקוראת משיריה...אני אוהבת מילים. שפה. אותיות. כאשת מחול אני יכולה לומר שהריקוד הוא הביטוי הכי בסיסי שיש. שפת הגוף היא מיידית. אבל המילה היא מדויקת יותר״
רנה שיינפלד, פסטיבל מחול לוהט, תרבות אנד דה סיטי, אוגוסט 2014
"חיכיתי לספרך...הוא דק מני דק, שקוף כעלה באור...אני חושב על אומץ הלב שבעדינות ובעזות המצח של היופי...”
ישראל אלירז
"יש בהם מינמליזם שופע...זרם מבעבע כמו גייזר, סוער ורוגע.״
צ. קונדה
"לילה מֵשיט ביניהם מבט, בלי טביעת משוט, רק משיחות איטיות בין קפלי הטוֹגָה השקופה של המים" היא כותבת בשיר מספר 6. זה אולי האתגר הגדול ביותר שהשירה הזו מציבה לעצמה לאורך הספר הזה: להשיט בלי להטביע את חותם המשוט; למסור את הדבר בשיר – מבלי שהשיר יטביע בַּדבר את חותמו הבשרני, הארעִי. להיות שם כאמצעי למסור דרכו את הגעגוע או את היופי – ועם זאת להיעדר כ"אובייקט של געגוע" או כ"אובייקט של יופי" כשלעצמו.״
דנה אמיר, במופע השקת הספר, ינואר 2014
"לפעמים אתה פותח ספר שירה ורואה אור אחר שמעולם לא שיערת את קיומו. כעין להבה דקה מדק הצובעת את הנפש בפלא המילים...הוויה שבה הצל ניגר לאור והאובדן הוא השבה לחיים בכוחן של המילים החכמות, המפליאות בצירופן לברוא מרחב שאיש לא כתב אותו כך מעולם...קול נדיר באיכויותיו, מותיר את הקורא אחר משהיה בטרם בא."
לאה שניר
"...ההתרחשות המקרית, הפיסית והרגשית, נתפשת בהרף עין...מעניקה משמעות חדשה לרגע החולף (בריקוד או במוסיקה) והופכת אותו לשכיית חמדה אסטטית.”
אידה צורית
"I started by improvising to Hadassa Tal’s voice and to the meaning of the voice and how it influenced my body. It was very inspiring—I wanted to move to the words and to the sound of her voice, and it was kind of like music."